הולדתה של אם- התהליך הפסיכולוגי המתרחש בהריון

מונולוג של אישה בהריון:
"אני קמה בבוקר, אחרי עוד לילה ללא שינה. כל הסתובבות כואבת. נדמה לי שאני לא יכולה יותר אבל אז אני מזכירה לעצמי למה כל זה, ומרגישה שוב את הציפיה וההתרגשות, וגם חושבת שעכשיו אני אמא, שמישהו, עומד להישען, עליי, אז מה זה סבל כזה קטן של קצת כאבים בגוף.
אני הולכת לעבודה,אנשים מדברים ואני שומעת, ומביעה התעניינות וכל הזמן הזה גם מרגישה בעיטות קטנות מבפנים של הישות הנוספת שהולכת איתי עכשיו לכל מקום ומזכירה לי שהמילים "עולם פנימי" הן לא רק הנפש שלי אלא גם – משהו אחר – חי ואמיתי שמתקיים בתוכי במקביל ליקום החיצוני.
אני מנהלת שיחות שהן בשבילי כרגע שיא העניין, על לידות בית ולידות בבית חולים ואפידורל ופיטוצין ופטידין, ונשים שמחייכות אליי ברכות כי עכשיו יש משהו כל כך מהיר שמאחד ביננו ורק אנחנו יודעות מה טיבו. מן שייכות כזו מיידית, כמו לאיזה שבט קדום ועתיק.
ויש גם את כל אלו שמרשים לעצמם להעיר ולפלוש לי לתוך הגוף, כאילו שמאז שאני בהריון ההריון הוא של "כולנו" והגוף שלי מרגיש כאילו הוא מופקע ממני לחלוטין ואינו גוף נשי יותר אלא אמהי בלבד כמו רחם מהלך ברחוב. ולכל אחד יש מה לומר על המשקל, והגודל, והפנים והנפיחות ואני רוצה לפעמים פשוט רק להסתגר בבית ולא לצאת עד תום תשעת החודשים הללו.
בדרך הביתה אני עוצרת בסופר. מוצאת את עצמי משוטטת בכל מיני אגפים שעד לא מזמן היו סינית בשבילי, במקומות מוזרים כמו "אגף הקפואים". משפטים כמו "תביא לי את חתיכה מס 6 בבקשה" יוצאים לי מהפה, לי, שהכרתי את מידה 36, (פעם) כלומר בבגדים, אבל לא את חתיכה מס' 6 וזה פתאום בא לי בטבעיות גמורה כאילו כבר שנים אני חגה במטבח ומבשלת לעשרה.
כל יום אני פותחת יומן ומעבר לפגישות ומשימות היום יום אני קולטת שבעצם אני כבר בעוד עבודה. כמו במן פרוייקט כזה שאני עסוקה בבנייתו חלק על חלק. למצוא דולה, לקנות חבילת לידה, להכין את החדר, לסדר ארונות, להוסיף מנורות,ותמונות, ווילונות, ו…לפני הלידה להספיק ללכת לקוסמטיקאית ולמספרה כדי להרגיש אישה,ולא רק רחם, וצילומי הריון,ולקרוא, על הנקה, ולידה פעילה, וסיורים בחדרי לידה.
והכי מוזר זו ההרגשה שגם יכולת הארגון משתנה.פתאום, אני באמת עושה המון דברים בבת אחת, זוכרת פרטים, ומוצאת את עצמי מקשיבה אחרת לאנשים, רחב יותר, עם יכולת הכלה שגדלה, כנראה כדי להכין אותי להכיל את התינוק.
לעיתים נדמה לי שההריון הוא כמו סערה שכזו שמציפה את כל החושים, ונוגעת בכל הנימים, והמון מחשבות, ורגשות, ונושאים שמתרוצצים במוח, בנפש, בגוף, חלקים שנפגשים,ואחרים שנפרדים וכל כך הרבה דברים שיש לומר".
דניאל סטרן – פסיכולוג, כותב בספרו (המצוין והמומלץ! ) "הולדתה של אם" על כך.
הוא מכנה זאת כ ארגון חדש של החיים המנטאליים. ארגון של "הלך מחשבה אמהי" שקורה בתוך מוחה ונפשה של האשה, שמתחיל להתקיים בהריון לצידו של הלך המחשבה "הרגיל" שלה.
מה כולל אותו "ארגון מנטאלי" חדש?

• שינויים בזהות– גם בעיני עצמך וגם בעיני אחרים. את תופסת את עצמך אחרת. מדובר בשינויים תוך נפשיים כמו המעבר מלהיות "בת של" ל "אמא של", וגם חיצוניים: בהקשר משפחתי וחברתי.
• פנייה לאמהות אחרות – לפעמים ישנו רצון עז יותר לקשר עם נשים דווקא בתקופה זו. נשים איכשהו נראות "מעניינות" וקרובות יותר.
• הבטחת השרדותו של התינוק– זוהי חווית "הקינון", הכנת גופך וביתך לתינוק. יכול להיות שתרגישי בהריון חוויה פיזית שונה עם גופך. למשל: תמצאי את עצמך אוכלת וישנה אחרת, כי כשאת דואגת כך לעצמך את דואגת גם לעובר ויש לכל זה ערך השרדותי. זו גם המשמעות של הכנת הבית. החוויה הנפשית שמשתנה היא למשל ההכרה באחריות העצומה לתינוק, וגם מתפתחת ההרגשה שיש לך את היכולת לתת לילד שלך את מה שהוא זקוק לו.
• רגישויות חדשות שמתפתחות– חלק מהתגובות שלך כלפי הסביבה משתנות. דברים מסויימים מציקים לך עכשיו יותר, אחרים אולי פחות.
• את מפתחת אינטואיציה אימהית– יש לך תגובות אינטואיטיביות יותר לגבי גופך, לגבי ההריון, הלידה והתינוק. את מוצאת את עצמך פועלת לא מעט –לפיהן.
• היכולת לראות את בן הזוג באופן שונה– לא רק כבן זוג אלא גם כאב.
• גילוי "המשימות" של האמהות- לפעמים מתפתחת קבלת החלטות מהירה יותר, וגם יכולת הארגון מתרחבת.

להלך המחשבה האמהי יש עוד מרכיבים אולם אלו הן "טעימות" ממנו.
לא כל אם "שנולדת" תחווה את כל זה וחלק יחוו- רק עם הזמן וגדילת התינוק. אבל… חשוב לדעת שמדובר בחוויות נורמאליות, טבעיות ואוניברסאליות, אשר נועדו בסופו של דבר להכין אותך לשינוי,שהוא כנראה הדרמטי ביותר בחייך- האמהות.